החלטה בתיק ת"א 6311-11-09

מבוא, סקירה מאוד חלקית של השתלשלות ההליכים, וטענות הצדדים

1.       לפניי בקשת התובעים (להלן: "סימון") לבטל את פסד-הדין החלקי מיום 14.2.11, ולייתר-דיוק: את פסק-הדין החלקי המתוקן מיום 16.2.11, שבו דחיתי על-הסף, מחמת מעשה-בית-דין, את תביעתם של סימון נגד המשיבים, הנתבעים 1­-3 (להלן: "הכונס").

2.       עסקינן בפרשת מכירתו בהליכי הוצל"פ של נכס של סימון, שלד של בית באשדוד (להלן: "הנכס"), במסגרת תיק מס' 12-09702-6-1 בלשכת ההוצל"פ בחדרה, לפני כב' ראש-ההוצל"פ הרשם ש' רומי. כב' הרשם רומי אישר את המכר בהחלטתו מיום 10.4.05.

3.       סימון הגישו לכב' הרשם רומי בקשה לביטול ההחלטה המאשרת את המכר, בטענה כי הליך המכר לא היה תקין, וכי המכר, וההחלטה המאשרת אותו, הושגו בתרמית, שבה היה מעורב הכונס. יצוין כי כבר אז היו בפי סימון טענות בדבר לא פחות מאשר 22 תרמיות, כביכול, שפורטו, ללא ראיות מתאימות, בבקשת סימון לביטול החלטת כב' הרשם רומי מיום 10.4.05, אשר הוגשה תחילה לבית-המשפט המחוזי בחיפה [בר"ע 896/05, בשא 6809/06, מיום 9.5.06; צורפה כנספח י לתצהיר סימון, שהוגש ביום 3.1.11 בהליך העיקרי]. בהקשר זה אעיר כי בהליך שלפניי לא מצאתי "ראשי-תרמית" נוספים על אלו שכבר פורטו באותה בקשה משנת 2006.

4.       בקשת סימון לביטול החלטת כב' הרשם רומי מיום 10.4.05 בדבר אישור המכר נדונה לפניו, בהליך שכלל שמיעת ראיות ועיון בסיכומים. הבקשה נדחתה בהחלטת כב' הרשם רומי מיום 10.6.08 [נספח יא לתצהיר הכונס, שהוגש ביום 8.2.11 בההליך העיקרי].

5.       בהחלטתו מיום 10.6.08 דן כב' הרשם רומי בטענות סימון אודות התרמית שהכונס ביצע כלפיהם, כביכול, וקבע, בין השאר, כלהלן:

"טענת החייבים (סימון - ש"פ) ... מתמקדת בהטחת טענות שונות ומשונות כלפי הכונס. למן נטילת שוחד וכלה בהעלמת מסמכים מתיק ההוצל"פ. אציין כבר עתה, כי טענות אלו כלל לא הוכחו, ואף לו הוכחו - אין בינן לבין טענת ה'תרמית' כהוא זה, לכשעצמן... אף לו נעלמו מסמכים אלו או אחרים, היעלמותם אינה מעלה ואינה מורידה... הנה כי כן, 'התרמית' מפי החייב, באה לעולם במניעת זכותו לפדות את המשכון. דא עקא, וכבר העידה קודם לכן החייבת, כי השניים היו מיוצגים ע"י עו"ד אברון בשלב ההתמחרות, ומפיו לא באה לעולם כל הצעה לפדות המשכון... שבתי ועיינתי בסיכומי הצדדים ותשובת החייבים לסיכומי הכונס וצד ג'. לא אלאה עצמי ולא אחרים בחזרה על שפעת המלל הבלתי שייך לטענת 'תרמית' בפרט, או למעשה או מחדל כלשהם של הכונס... אני דוחה את בקשת החייבים, הואיל ולא רק שלא הוכיחו מאומה לעניין התרמית הנטענת, אלא נמנעו מהבאת ראייה כלשהי ועדות כלשהי להוכחתה".

6.       סימון ערערו על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת בר"ע 3398/08. נפתולי קורותיה של בר"ע זו מפורטים בפסק-דין מיום 14.3.10, מפי כב' השופטת ש' וסרקרוג, שניתן במסגרת ע"ר 30697-12-09 [נספח יא1 לתצהיר הכונס הנזכר]. בפסק-דין זה הכריז בית-המשפט המחוזי, שוב, על דחיית הבר"ע, לאחר שסימון לא הפקידו את העירבון שהושת עליהם, חרף אורכות חוזרות ונשנות. בית-המשפט הזכיר כי מכירת הנכס על ידי ראש-ההוצל"פ בחדרה אושרה על ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת בר"ע 896/05, ועל ידי בית-המשפט העליון, במסגרת רע"א 9945/05; כינה את בקשותיהם וערעוריהם החוזרים של סימון, המכוונים נגד החלטת ראש-ההוצל"פ בחדרה שלא לבטל מחמת תרמית את החלטתו הקודמת לאישור המכר, "שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט" והטרדה חוזרת של הכונס [שם, פסקאות 4 ו-6]; ודחה, תוך חיוב סימון בהוצאות, את הערעורים שהיו קבועים לפניו על החלטות של רשמי בית-המשפט המחוזי בעניין העירבון, במסגרת הבר"ע הנזכרת [3398/08].

7.       כלומר, ניסיונם של סימון לתקוף את החלטת ראש-ההוצל"פ בחדרה לאשר את מכירת הנכס נדחה בפסק-דין חלוט של בית-המשפט העליון; וניסיונם של סימון לתקוף את החלטת ראש-ההוצל"פ בחדרה שלא לבטל, מחמת תרמית, את החלטתו הקודמת - נדחה בפסק-דין חלוט של בית-המשפט המחוזי בחיפה.

8.       ההליך המתנהל לפניי הוא תביעתם של סימון נגד הכונס ואחרים בגין אותה תרמית, שגרמה למכירת הנכס. לפיכך דחיתי על-הסף את תביעתם, מחמת מעשה-בית-דין, המגולם בהחלטתו החלוטה של כב' הרשם רומי מיום 10.6.08, אשר קבע, כזכור, כי סימון "לא הוכיחו מאומה לעניין התרמית הנטענת".

9.       אזכיר כי פסק-הדין החלקי ניתן לאחר שנתתי לסימון הזדמנות נוספת, על אף קביעתו החלוטה של כב' הרשם רומי, להציג לפניי את התשתית הראייתית לטענתם בדבר התרמית. סימון אמנם הגישו, ביום 3.1.11, תצהיר ונספחים, בהתאם להחלטתי מיום 11.11.10. אולם, לא הוצגה כל ראשית-ראיה לתרמית; מלבד צילום של מעטפה שבה, לפי הנטען, הוחזרו לתיק ההוצל"פ מסמכים שנלקחו משם. יצוין כי "ממצא" זה לא היה חדש, אלא הוצג בשעתו גם לפני כב' הרשם רומי, אשר לא מצא בו משום ראיה לתרמית. גם ב"כ סימון הודה בדיון מיום 14.2.11, בתשובה לשאלתי בדבר התשתית לטענת התרמית, כי "נדיר מאוד למצוא ראיות כאלה"; ולא הצביע על ראיות כאמור, זולת אותה מעטפה. ככב' הרשם רומי בשעתו, אף אני לא מצאתי ב"תשתית" זאת משום הרמת הנטל הרובץ על מי שטוען לתרמית בכלל, ועל מי שמבקש ביטול פסק-דין חלוט בטענה שהושג בתרמית בפרט.

10.   עילת הביטול הנטענת על ידי סימון, ביחס לפסק-הדין החלקי, היא, שוב, תרמית. לטענתם, פסק-הדין החלקי הושג בתרמית; משום שהכונס שיקר כשהצהיר כי קיים מעשה-בית-דין בדבר תביעת סימון נגד הכונס, בדמות החלטתו החלוטה של כב' הרשם רומי מיום 10.6.08.

11.    סימון טוענים כי לאמיתו של דבר אותה החלטה אינה חלוטה; משום שהיא תלויה ועומדת בערעור בבית-משפט השלום בחדרה, במסגרת רע"צ 40189-09-10, לפני כב' השופטת ק' אניספלד.

12.   הכונס טוען בתגובתו לבקשה הנדונה כי הערעור הנזכר, בבית-משפט השלום בחדרה, אינו על החלטת כב' הרשם רומי מיום 10.6.08 - אלא על החלטה אחרת של כב' הרשם רומי, מיום 1.9.10, שניתנה במסגרת אותו תיק הוצל"פ [נספח א' לתגובת הכונס לבקשה הנדונה]. מדובר בהחלטה שבה דחה כב' הרשם רומי בקשה חוזרת של סימון לבטל את החלטתו הקודמת, מיום 10.6.08, משום... שהושגה בתרמית.

13.   כב' הרשם רומי קבע בהחלטתו מיום 1.9.10 כי -

"החייב (סימון - ש"פ) שב וממחזר, לצערי כי רב, טענות רבות ושונות, אשר נדונו בכל ערכאה אפשרית לרבות ביהמ"ש העליון ובתביעה אישית כנגד הח"מ (קרי: נגד הרשם רומי - ש"פ) , אשר נדחתה זה מכבר בביהמ"ש המוסמך. החייב מבקש להורות על ביטול החלטות מיום 10.4.05 ומיום 10.6.08. שתי החלטות אלה ומאות אחרות בתיק זה, נדונו זה מכבר ומכר הנכס נשוא תיק זה אושר בידי ביהמ"ש העליון...".     

14.   סימון טוענים, בתשובתם לתגובת הכונס לבקשה הנדונה, כי משתלוי ועומד ערעור על החלטת כב' הרשם רומי (מיום 1.9.10) שלא לבטל את ההחלטה מיום 10.6.08, המהווה את אותו מעשה-בית-דין שמחמתו ניתן פסק-הדין החלקי - משמעות הדבר היא שההחלטה מיום 10.6.08 אינה חלוטה, וממילא אינה מהווה מעשה-בית-דין המצדיק דחייה על-הסף של תביעת סימון נגד הכונס.

דיון והכרעה

15.   לכל אדם זכות גישה לערכאות, המהווה זכות-על, משום שבה תלוי מימושן של כל הזכויות האחרות. אולם, כמו כל זכות אחרת, גם זו אינה מוחלטת, אלא מתממשת על רקע זכויות אחרות; ובהן זכותם של נתבעים שלא להיות נטרדים שוב-ושוב בהליכים משפטיים בגין אותן עילות, זכות-הגישה-לערכאות של מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית-המשפט, וזכות הציבור שמשאביו לא יבוזבזו בהליכים שתוחלתם אינה מצדיקה את עלותם.